דני ונורית עוברים למלבורן
לכל החולמים על אוסטרליה…
קשה לתמצת בדף אחד את כל חוויותינו מההכנות לקראת הנסיעה לאוסטרליה ומתהליך הקליטה שלנו כאן. אם זאת, אנסה להעביר את הדברים שחשובים בעינינו עבור כל מי שמחליט להגר גם הוא בתקופה הקרובה, ולספר מעט ממה שעבר עלינו בארבעת החודשים מאז הגענו…
ראשית, יש לקחת בחשבון שמדובר בתהליך ולכן יש להצטייד באורך רוח, אופטימיות, מזומנים ועו"ד טוב!
צריך לקרוא הרבה ולהקפיד מאד לבצע כל שלב בעיתו כמו גם למלא את הטפסים כיאות ולא לעגל פינות.
אחד הדברים שלמדנו די מהר הוא שהאוסטרלים איטיים, קפדנים ופועלים לפי נהלים ברורים!
יחד עם כל החסרונות של זה, ככל הנראה שחיים פה זה מאד מקל כי אין הפתעות…. אפשר לעשות את התהליך לבד, אולם אדם שמוסמך לטפל בנושא עשוי לחסוך הרבה משאבים וקשיים. כשעושים את התהליך לבד עלולים לעשות טעויות בדרך שעולות זמן וכסף (מניסיון). לכן, למעשה לא חוסכים הרבה בכך שלא פונים לסוכן או אדם מוסמך אחר. פרק הזמן לקבלת Permanent Visa הוא שנה בערך מרגע הגשת הטפסים לרשויות ההגירה. זאת הרגשה מוזרה לראות דף ורוד בדרכון שאומר שבאפשרותך לחיות במקום אחר שאיננו ישראל למשך כל חייך….
ברגע שמגיעים לאוסטרליה צריך להוריד הילוך, הקצב כאן מאד שונה מישראל. אנחנו עדיין מסתגלים לזה ובהחלט יכולים לראות את הצד החיובי שברוגע הזה. הדבר היחיד שמטורף במלבורן הוא מזג האוויר, הקיץ כאן מתאפיין בחום יוקד ולאחר מספר שעות גשם שוטף. הבדיחה המקומית היא "שאם אתה לא מרוצה ממזג האוויר – חכה 10 דקות והוא ישתנה…"
בפרברי העיר מלבורן, שם אנו חיים, הסביבה ירוקה, נקייה ושקטה והאנשים אדיבים. אחד הדברים שמייד בולטים הוא הנימוס של נותני שירות בכל מקום והאדיבות של הנהגים בכביש. אוסטרליה ידועה כמדינת מהגרים, ואכן אפשר לפגוש אנשים ממקומות שונים מאד בעולם: אסיה, אירופה, אמריקה וגם מישראל…
יש במלבורן קהילה יהודית דיי גדולה המתאפיינת בפעילות ומעורבות חברתית, כך שאפשר להרגיש בבית בחגים ובשבתות. מה שנחמד במיוחד הוא שבאחת מרשתות המזון הכי גדולות כאן אפשר למצוא אוכל כשר ומוצרים של אוסם כמו במבה ושקדי מרק….. (בכל זאת לדעתי האוכל בישראל יותר טעים…)
רמת האבטלה באוסטרליה איננה גבוהה ואפשר למצוא עבודה בפרק זמן סביר, במיוחד אם מדובר במקצועות נדרשים. דני בתעשיית ההייטק והוא מצא עבודה תוך שבועיים, אני אחות וגם לי אין קושי למצוא עבודה וכך אעשה ברגע שבננו ילך לגן בעוד כחודשיים.
יחד עם זאת, לא הכל ורוד….יש געגועים למשפחה ולחברים ולמדינתנו הקטנה והסוערת. חסרה תחושת השייכות ויש פערי מנטליות שצריך לגשר עליהם, במיוחד יש קושי עם השפה…. השפה ה"אוסטרלית" כידוע שונה מאד מאנגלית… קשה להבין את המבטא שלהם ויש סלנג שגם אליו צריך להתרגל…
בנוסף, יש לקחת בחשבון תקופת הסתגלות כלכלית או מה שאנו קוראים לו "מס קליטה". כמו במדינות אחרות, גם כאן יש מקצועות מסוימים הדורשים הכרה מקצועית מקומית ו/או מבחנים והדבר דורש זמן, מאמץ וכסף. כלומר, לעתים לוקח זמן עד שמוצאים עבודה ומתארגנים ועל כן יש להגיע עם סכום כסף ולתכנן תקופה מסוימת ללא הכנסה.
מוקדם עדיין לומר מה יקרה בעתיד, אנחנו לוקחים את הזמן ומנסים להסתגל למציאות שונה ולחיים בסגנון שונה לגמרי. בכל מקרה, שום מקום בעולם איננו מושלם והמציאות היא בעיני המתבונן…..
בהצלחה לכל החולמים ולכל אלה שבדרך.
דני ונורית