שנת 2007...הגענו לפרת', אוסטרליה, ביום חורפי גשום וקר. לילה סגרירי, רחובות רטובים, ואנחנו, משפח..
את ההחלטה לקום וללכת באמצע החיים למדינה אחרת קיבלנו די בטבעיות אולי בגלל המצב בארץ שנהפך לסיר לחץ מכל הבחינות וזה לא שהיה חסר לנו משהו לא חברתית ולא כלכלית אלא שהחלטנו שנמאס שאולי הגיע הרגע לשנות ו..
החלטנו להגשים חלום ולצאת להרפתקאה שעוד כמה שנים כבר לא נוכל להגשימה, לתת לעצמנו ולילדים מתנה לחיים ולצאת לכמה שנים התאווררות. ארץ היעד – אוסטרליה.
בשנת 2006, סיימתי שירות צבאי מאתגר במיוחד, וכל ההזדמנויות היו פתוחות בפני, אך היתה לי נקודת תורפה אחת: 'אנגלית'. לא יכולתי לדבר, לקרוא או להבין אנגלית בכלל
ב-17 באפריל נרשמה רעידת אדמה של 4.2 בישראל,אולם זו לא הייתה רעידת אדמה רגילה. זה היה אני (צביקה) שקפץ משמחה כי קיבלנו את הוויזה לאוסטרליה.
בחודש אוגוסט 2007 התחלתי את הטיול הגדול של אחרי הצבא. תמיד רציתי אוסטרליה, מאז שהייתי בן 14.. כמובן שלא התאכזבתי, אוסטרליה באמת מדהימה
ההחלטה לנסות את מזלנו בסוף העולם שמאלה הייתה מאד ספונטנית, בבוקר בהיר אחד בדרך לעבודה ברכב, כן מסתבר שאת ההחלטות הכי קשות מקבלים לפעמים הכי מהר.
1 | 2 | 3